תספורת פאקבוי (Fuckboy) ברמת גן — המדריך המלא

קודם כל, השם: "פאקבוי" הוא הכינוי שהשתרש בסלנג הישראלי לתספורת שמוכרת בעולם כ-Curtains או Middle Part — ואצל ספרים תשמעו גם "תספורת קרטיין" או פשוט "שביל אמצע". מאחורי הכינוי הוויראלי עומדת תספורת אמיתית ומוגדרת היטב: חלק עליון ארוך, בדרך כלל 8 עד 15 סנטימטרים, שמתפצל בשביל אמצעי ונופל לשני הצדדים כמו וילון, מעל צדדים נמוכים ושקטים בטייפר או בפייד עדין. מה שמפריד אותה מסתם "שיער שגדל" הוא המבנה: מסגרת קדמית שנחתכת בזווית סביב הפנים, שכבות שמורידות משקל מבפנים, וקצוות שמטופלים כך שהווילון ייסגר פנימה ולא יברח החוצה.

הקרטיין עצמו ותיק בהרבה מהטרנד: בשנות התשעים הוא היה תספורת החלומות של כוכבי הקולנוע והפופ, נעלם לשני עשורים, וחזר דרך תרבות ה-eBoy של סוף העשור הקודם — עד שטיקטוק הפך אותו לתספורת הנוער המבוקשת ביותר גם בישראל. ההבדל בין הגרסה של אז לזו של היום הוא הטיפול בצדדים: פעם הכול היה באורך אחיד וכבד, היום החלק הארוך צף מעל דירוג נקי, והניגוד הזה הוא שעושה את הלוק עכשווי. ולמה דווקא כאן הוא תפס כל כך חזק? כי הוא יושב מושלם על השיער הים-תיכוני: הגל הטבעי שיש לרוב הצעירים בארץ הוא בדיוק חומר הגלם שהסגנון דורש — מה שבמקומות אחרים משיגים עם מסלסל, כאן מקבלים מהבית.

בניית קרטיין נכון היא עבודה פנימית ברובה: הספר מדלל ומשכב את החלק העליון מבפנים, כדי שהשיער ייפול לצדדים בתנועה טבעית במקום לתפוח כלפי חוץ. השביל האמצעי עצמו הוא שריר שמתאמן — בשבועות הראשונים השיער עוד "זוכר" את הכיוון הישן, ועם ייבוש מכוון הוא לומד להתפצל מעצמו. שיער גלי הוא חומר הגלם המושלם כאן: הגל הטבעי יוצר את תנועת הווילון בלי שום מאמץ, אבל גם שיער חלק לגמרי מגיע לשם עם השכבות הנכונות וקצת מוצר. ועוד נקודה שלא מדברים עליה מספיק: הקרטיין הוא תספורת של פרופורציות עדינות, והוא משתנה דרמטית עם כל סנטימטר — לכן חשוב ספר שמבין לאן אתה חותר לאורך זמן, ולא רק גוזר "עוד קצת מהאורך" בכל ביקור.

בניגוד לפיידים שחיים ומתים על רענון תכוף, הקרטיין נמדד דווקא בטיפול באורך: תספורת תחזוקה כל 4–6 שבועות שומרת על השכבות שמניעות את הווילון, ובלעדיה השיער מאבד תנועה והופך לכובע. את הצדדים, אם הם בטייפר, מרעננים בקצב שלהם — בערך כל 3–4 שבועות, וזה ביקור קצר. שגרת הבית היא לב העניין: אחרי חפיפה מייבשים את השיער עם הפרדה לשני הצדדים — מברשת או אצבעות, פן בחום נמוך אם רוצים לזרז את אימון השביל — ומוסיפים ספריי מלח ים או קרם עיצוב קל לטקסטורה. שיער באורך הזה גם מרוויח ממרכך קבוע; וילון יבש ושביר פשוט לא זז כמו שצריך. ולשאלה שכולם שואלים: כן, אפשר ללכת עם כובע — רק לפזר את השיער מחדש כשמורידים אותו, והווילון מתאושש תוך דקות.

שני אויבים יש לווילון, וכדאי להכיר אותם בשמם: שומן ושבירה. שיער ארוך שצמוד לפנים אוסף שומן מהר, וחפיפה מסודרת כל יום-יומיים שומרת על התנועה הקלילה שהסגנון בנוי עליה. השבירה מגיעה מחיכוך — מגבת אגרסיבית, קשירה הדוקה — אז עוברים לטפיחות עדינות אחרי מקלחת, ואם השיער כבר ארוך, מוותרים על הגומייה ההדוקה. נשמע כמו פינוק? ככה נראית תחזוקה של שיער שעושה בשבילך את העבודה.